רגע לפני שאתם בוחרים מצלמה לצילום באולפן גרין סקרין, הנה כמה דברים שחשוב מאוד לבדוק: גודל החיישן במצלמה הגודל הטוב ביותר הינו 36X24mm Full Frame (מקביל למצלמות פילם 35mm קולנועיות). ממידיו הגדולים של החיישן מאפשרים רגישות גבוהה לאור, ואלקטרוניקה טובה יותר וכתוצאה מכך התמונה נקיה יותר מרעשים אלקטרונים כמו תופעת השלג בחלקים היותר חשוכים/ כהים בתמונה שמקשה מאוד בחיתוך ה- KEY של קווי המתאר (קונטור) של הדמויות המצולמות בכרומאקי. אנו לא ממליצים לעבוד עם חיישנים קטנים יותר מ- APS-C 23.6X15.6mm.
צילום ב- 4K ומעלה
ישפר מאוד את החיתוך. (כל 1K מייצג 1000 פיקסלים), רזולוציית HD משמעה גודל פריים של 1920X1080 פיקסלים, צילום ב- 4k משמעו גודל פריים של יותר מפי 4 מ- HD וזאת מפני שמכפילים פי 2 גם את ציר ה-X וגם את ציר ה-Y. מעבר לאיכות גבוהה יותר התורמת לחיתוך ראליסטי, צילום ב- 4K יאפשר ליצור בתהליך הפוסט תנועות מצלמה שלא נעשו ביום הצילום (בתנאי כמובן שאיכות התוצרים הסופיים קטנים יותר מ- 4K). עדשת המצלמה בבחירת עדשה לצילום יש עשרות פרמטריים- חלקם טכניים, חלקם נובעים מטעם אישי של הצלם. אבל ישנם שלושה פרמטרים חשובים (טכניים) שיש להתייחס אליהם ספציפית בצילום גרין סקרין: 1. חדות העדשה- רצוי להשתמש בעדשה חדה ככל הניתן. פרמטר החדות חשוב מאוד בצילום כרומאקי מפני שזהו הגורם המשפיע ביותר באיכות חיתוך ה-KEY בשלב הקומפוזיציה/ פוסט. תוצאה רכה מבחינת חדות אפשר להשיג בפוסט- לאחר חיתוך הגרין. 2. רוחב העדשה- חשוב שהצלם יוודא (בין השאר) שרוחב העדשה אכן מתאים לגודל הפיזי של האולפן. לדוגמא, אם יש צורך בצילום של דמות בגוף מלא (full frame) אכן ניתן לבצעו. באולפן שלנו עדשת 18 מ"מ "תופסת" את רוחב החלל במלואו.
3. זום - אם ישנם שינויי מרחקים רבים בזמן הצילום מומלץ מאוד להשתמש בעדשת זום ולא בעדשת פריים בכדי לאפשר גמישות ומהירות בשינוי השוטים, מבלי לפגוע בתהליך העבודה וביצירתיות. גם שימוש בחצובת פדסטל (מאפשרת לשנות במהירות את גובה המצלמה) יועיל גם הוא בכל הקשור לייעול העבודה, בהשוואה לחצובת שלוש רגליים קלאסית. Chroma subsampling (רזולוציית צבע) בשל הרצון להקטין את גודלי קבצי הוידאו שמוקלטים מחיישן המצלמה, הקודקים (האלגוריתם המתמטי שאחראי לדחיסת/ כיווץ אות הוידאו) מקטינים את רזולוציית הצבע ובכך מתאפשרת גם הקטנת קבצי הוידאו, זאת מאחר והעין האנושית פחות רגישה למספר הצבעים בניגוד לחדות התמונה. המספר 4:4:4 מייצג את רזולוציית הצבע המלאה והמומלצת ביותר להשגת תוצאות אופטימליות בחיתוך כרומה ו/או תיקוני צבעים. 4:2:2 מייצג את מלוא רזולוציית התמונה (luminance-בהירות, הספרה 4), אבל רק כל פיקסל שני מקבל אינפורמציית צבע. משמע רזולוציית הצבע נחתכת בחצי. ב-4:2:0 רק כל פיקסל רביעי מקבל אינפורמציית צבע, משמע רק רבע מרזולוציית הצבע המלאה נוכחת וזהו הפורמט הגרוע ביותר לחתוך ממנו כרומה (הרבה מצלמות DSLR מקליטות באופן הזה וגם מצלמות מקצועיות לכאורה). להלן דוגמא מוגדלת ב-200% לרזולוציית צבע מלאה 4:4:4:
וזאת דוגמא לתמונה דחוסה:
ניתן לראות בבירור שבדוגמא הדחוסה גבולות הצבע מטושטשים.
אם תצטרכו להפריד שיער מפוזר של מצולם/ת ברזולוציה כמו בדוגמא התחתונה זה יהיה קשה מאוד! הרבה פרטים ממנו ילכו לאיבוד והתוצאה בסופו של התהליך תהיה לא אמינה. כל כן, הקפידו לצלם במצלמה שרזולוצית הצבע שלה הינה 4:4:4: או לפחות 4:2:2. לעיתים כדאי להשתמש במקליט וידאו חיצוני שמחובר למצלמה ודוגם באופן עצמאי רזולוציות צבע גבוהות.
Color depth (עומק הצבע)
יש מצלמות המצלמות ב-8bit, זה אומר שכל פיקסל צבע יכול לקבל 256 גוונים בלבד. אבל ישנן מצלמות שמצלמות 10bit ומספקות 1024 גוונים, יש מצלמות 12bit שמייצג 4096 צבעים לפיקסל ואף 16bit.
קובץ וידאו ב-10bit עשיר בפי 4 צבעים ונראה הרבה יותר טבעי ואמין בהשווה לזה שצולם ב-8bit. התמונה נלקחה מאתר blackmagicdesign.comColor depth קבצים לא דחוסים - Uncompressed כל המצלמות דוחסות את הוידאו ברמה זו או אחרת ובמגוון קודקים (Codecs). מלבד הורדת רזולוציית הצבע, לדחיסה יש חסרונות רבים ונוספים בהם סוג של "שלג" בגבולות קונטרסטים בתמונה, עד אפילו הבחנה של ריבועים בתמונה- לרוב במקרה של תזוזת מצלמה מהירה או פריימים עם פרטים רבים שצורכים יותר רוחב פס בהקלטת הנתונים כגון דשא או גלים. השלג הזה מפריע גם הוא לחיתוך איכותי ואמין. וידאו שאינו דחוס בכלל (uncompressed)- יביא לתוצאות הטובות ביותר אך גם לקבצים גדולים שיקשו בתהליכי ניוד החומר, העריכה וכד'. תמונה לא דחוסה:
תמונה דחוסה, אפשר להבחין בשלג ובריבועים (בעיקר בכובע)- כולם מפריעים לחיתוך נקי ואמין:
הקלטת RAW עוקפת את הקודק, הפילטרים ועיבודי התמונה האלקטרוניים של המצלמה (שנועדו בעיקר להקטין את גודל הקובץ), ע"מ לקבל ולהקליט את כל המידע שמספק רכיב ה- cmos (חיישן) המצלמה. התמונה הלא מעובדת נראית על המוניטור דהוית צבעים וחסרת קונטרס, אך מאפשרת בעזרת כלים לתיקון צבע להגיע לתוצאות האופטימליות ביותר. כמו כן, רגישות המצלמה לאור ופרמטרים אחרים עולה. ע"מ לחוות תמונת וידאו "נורמאלית" במוניטור, יש להפעיל lut (לא כל המוניטורים מציעים פונקציה זאת) ש"מתקן" את פרמטרי התמונה למצב הרצוי (כגון 709 לדוגמא). הקלטת Log (כמעט לכל חברת יש את הפורמט שלה, ב- Canon למשל זה נקרא c-log, ב- Sony זה נקרא S-log), היא הקלטה ששומרת על קבצי וידאו קטנים יחסית ובכל זאת מכילה טווח דינאמי עשיר (יותר פרטים באזורים הבהירים והחשוכים של התמונה) ע"י דחיסה לא ליניארית של ה- Gama. דוגמאות לסיטואציות שימושיות: צילום עצמים או נופים בהירים מאוד שנשרפים בדרכ ומאבדים פרטים בתוכם (כגון שמיים מעוננים ומתחתם אזורים מוצללים כגון עצים). RAW מכיל הרבה יותר מידע בהשווה להקלטות LOG ובכך מאפשר יצירת מראה ייחודי לוידאו (למשל מראה קודר) עם מינימום רעשים. התהליך מצריך עבודת פוסט שמתווספת לתהליך העריכה ויש לקחת את זה בחשבון. אם הגעתם עד לכאן, ועדיין יש לכם שאלות, אל תהססו לכתוב לנו!
Comentarios